כרמית מזרחי
פרוזה מתפרעת. שירה חצופה.
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְהָלַכְתְּ הָעִירָה, הִנֵּה-שָׁם עֲלָמוֹת צְעִירוֹת, יָפוֹת מִמֵּךְ, עֲנֻגּוֹת מִמֵּךְ, אֲבִיבִיּוֹת מִמֵּךְ. וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ מָמוֹנוֹת הַרְבֵּה וְדָמִים, וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ שְׁטַר-נִשּׂוּאַיִךְ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְלָקַחַתְּ הַקְּמָטִים, וְהָעוֹר הָרוֹפֵס, וְשֻׁמָּן עֹדֶף, וְלָקַחַתְּ הַיְּלָדִים, וּכְלֵי הַמִּטְבָּח, וּכְלֵי הַמִּטָּה, וְלָקַחַתְּ מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה, וְקוֹלְפָן הַיְּרָקוֹת, וְלָקַחַתְּ שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְאוֹת וְסִירִים וּמַחֲבַתּוֹת, וְרַק אוֹתִי אַל תִּקְּחִי עִמָּדֵךְ הָעִירָה, אִשְׁתִּי, […]
המשךאִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע/תרגום פרטי לאמילי דיקינסון
אִם מִלֵּב אֶחָד שִׁבָּרוֹן אֶמְנַע, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא; אִם עַל חַי אֶחָד אָקֵל מַכְאוֹב, אוֹ אֶנְשֹׁף עַל פֶּצַע אֶחָד, אוֹ אֶעֱזֹר לְאָדֹם-חָזֶה עֻלְפֶּה אֶחָד לָשׁוּב לְתוֹךְ קִנּוֹ, אָז לֹא יִהְיוּ חַיַּי לַשָּׁוְא. (אמילי דיקינסון, תרגום פרטי, 06.01.2008).
המשך